הכרעת דין בתיק תת"ע 2479-01-12

כנגד הנאשמת הוגש כתב אישום אשר בו נטען כי בעת שהיתה נוסעת במושב האחורי ברכב שבו היו מותקנות חגורות בטיחות, לא היתה היא עפ"י הטענה חגורה בחגורת בטיחות, וזאת בניגוד לתקנה 83 ב (א) לתקנות התעבורה.

הנאשמת כפרה במיוחס לה ולפיכך התקיים דיון הוכחות.

מטעם התביעה העידה השוטרת רויטל צדקה (ע.ת.1) ובמסגרת עדותה הוגש הדו"ח שערכה (סומן ת/1).

מטעם ההגנה העידה הנאשמת (ע.ה.1) וכן העיד בנה של הנאשמת, מר אלכסיי גרברניק (ע.ה.2).

מסקנתי בעקבות מתן הדעת לעדויות הינה שהתביעה עמדה כנדרש בנטל ההוכחה בתיק זה.

השוטרת ערכה דו"ח מפורט אשר מן הפרטים שציינה בו עולה כי תצפיתה של השוטרת אל עבר הנדרש היתה תצפית טובה וכי היא גם היתה מרוכזת במתרחש.

השוטרת תיארה נכונה את מסלול נסיעת הרכב בו ישבה הנאשמת, וזאת גם עולה מתוך עדויות עדי ההגנה.

אין גם מחלוקת על כך שהאירוע התרחש באור יום.

מעדותה של הנאשמת עצמה עולה כי היא ראתה את השוטרת אגב התקדמות הרכב אל עבר המיקום שבו היתה השוטרת, וכן סיפרה הנאשמת כי היא ראתה שהשוטרת מביטה עליה ורק עליה.

הנאשמת הנכבדה נאלצה להודות בנסיבות אלה כי מעדותה שלה עצמה ניתן אם כך ללמוד שהיה קו ראיה פתוח בינה לבין השוטרת, שהרי אלמלא תאמר כן הרי לא היתה יכולה הנאשמת לתאר ולפרט כי אף הבחינה בדיוק לאן היו מופנות פניה של השוטרת וכי כי השוטרת התרכזה אך רק בה (בנאשמת).

התיאור הנ"ל מפי הנאשמת עצמה מלמד על שדה ראיה פתוח, על קו ראיה פתוח וישיר, על יכולת הבחנה בפרטים מבחינת קירבת התצפית ואיכות התצפית, וגם על כך שהשוטרת היתה מרוכזת בנאשמת ולא בכל דבר אחר.

לא נסתר כי צבע החגורה היה אפור כפי שתיארה השוטרת וכי צבע זה נבדל מן הצבע של הבגד השחור שלבשה הנאשמת בעת האירוע.

(הנאשמת לא הגישה אגב לבית המשפט כל צילום של חגורת הבטיחות האפורה על רקע הצבע השחור כדי להזים את גירסת השוטרת , או כדי להמחיש כי היה כביכול בידי השוטרת לטעות בין הצבעים).

השוטרת גם ידעה לפרט בדו"ח כי ראתה את אבזם החגורה תלוי ומצוי צמוד לדופן שמאל ממקום ישיבתה של הנאשמת.

בתגובתה של הנאשמת על אתר, כפי שנרשם בת/1, ניתן למצוא את המשפט הבא :

" אני רגילה לשבת מקדימה, אני מצטערת".

הנאשמת, וגם בנה, ציינו בעדותם כי הנאשמת אכן אמרה לשוטרת את המשפט:  " אני רגילה לשבת מקדימה".

הנאשמת התקשתה לטעמי להסביר בבית המשפט מדוע ולמה מצאה לציין בפני השוטרת בתגובה כי היא (הנאשמת) רגילה לשבת מקדימה.

אני סבור כי אמירה זו -  אשר אליבא דכל הדעות נאמרה ע"י הנאשמת - מהווה חיזוק לגירסת התביעה בתיק זה, שכן ההסבר הטבעי העולה ממנה (בהעדר כל הסבר סביר אחר) הוא שהנאשמת ביקשה ספונטנית להסביר ולתרץ את הרקע להיסח הדעת או לשיכחה לשים חגורה עת, הפעם, ישבה היא במושב האחורי ולא במושב הקדמי ברכב, כפי שהיא רגילה,כדבריה.